the old david times
ראיון דוד המלך
המראיין: שלום כבוד דוד המלך.
דוד: שלום וברכה.
המראיין: יש הרבה תלונות על זה שאתה לא חושב על טובת העם ומתנהל רק מאינטרסים פוליטיים?
דוד: אני לא יודע מי התלונן בעניין של אינטרסים פוליטיים, לי יש פילוסופיה פוליטית שאני מספר רק לאנשים שהכי קרובים אליי. אני חושב על טובת העם המון ואני פועל לרוב באינטרסים רגשיים רק לטובת העם ושיאהבו אותי כמו שאני אוהב אותם. שיהיה אהבה הדדית. לאחר שנבחרתי למלך ידעתי שאני צריך להתנהל בכבוד לעם, לדאוג להם, ולא להיות אגואיסט ויהיר, בעיקר להתנהל ברגישות לבקשתם ולא רק לדאוג לממלכה שלי ולעצמי.
המראיין: אז בוא נתחיל ממש מתחילת הסיפור, איך הרגשת שהמליחו אותך למלך בסתר ולא הכריזו על כך לשאר העם?
דוד: הייתי צעיר מאוד אז, לא ידעתי מה משמעות הדבר הזה שנקרא מלוכה, ידעתי ששאול באותו זמן הוא המלך אז ברור שהרגשתי בלבול ולא ידעתי איך לקבל את הבשורה.
המראיין: איך הרגשת שאתה צריך להסתיר את עצם המלחתך?
דוד: כמו שאמרתי, היה קשה לעכל את זה שהמליחו אותי בסתר ושאול מבוגר ומנוסה ממני במלוכה. בהתחלה לא ידעתי שאני צריך להסתיר את זה שאני מלך משאול כי באותו הזמן היה את עניין השיכול דעת, ששאול עצבן את אלוהים שלא נשאר נאמן אליו אז עוד יותר נלחצתי מהמעמד ומזה שאני צריך להיות נאמן לאלוהים בעיניים עצומות.
המראיין: הקרב עם גוליית, ספר לנו על ההרגשה שהייתה לך באותו הזמן?
דוד: גוליית, נחשב לאיש הכי חזק וחסון באותה התקופה בא להילחם מולי ילד קטן ורזה בלי ביטחון, פחדתי מאוד וחשתי חוסר ביטחון כי כל העם סומך עלי, וברגע האמת ניצחתי.
המראיין: אתה לא חושב שכוח אלוהים הוא זה שעזר לך באותו הרגע, לא הרוגטקה? כי זה קצת נשמע לא הגיוני שניצחת מישהו כזה גדול וחזק.
דוד: אני ניצחתי בכוחות עצמי הרוגטקה היה כלי הלחימה שלי וניצחתי בעזרת המחשבה המהירה שלי שעברה על המחשבה של גוליית. ברור שה' הוא מלך המלכים ועזר לי בכל דבר שאי פעם עשיתי אך כוחות ה' לא היו איתי באותו הזמן.
המראיין: שנהיית "גיבור העם" אחרי הניצחון על גוליית, שאול קינא בכך כנראה, יכול להיות שניסה להרוג אותך?
דוד: שאול אהב אותי באותה התקופה זהו הסיבה שקיבל אותי להיות לנושא הכלים שלו. יכול להיות שקינא בי אחרי הניצחון על גוליית אולי כי חשב שאני לוקח לו את כל הקרדיט של אהבת העם וכבוד. אני לא יכול להגיד שניסה להרוג אותי אבל יכול להיות שאולי מבחינתו הייתה כוונה כזאת, אך כמו שאתה רואה זה לא יצא לפועל. גם אני הייתי כועס על עצמי. יותר מזה אני לא יכול לפרט.
המראיין: ספר לנו קצת על הקשר שלך עם יונתן קצת מוזר לי שהתחברתם כי כמו שאתה אומר שאול איים על חייך. יכול להיות שניצלת את יונתן?
דוד: יונתן היה איש טוב לב. הוא וויתר על היותו יורש עצר של כס המלכות לטובת החברות שלו איתי הנאמנות שלו אליי בתור חבר גברה על האינטרסים האישיים שלו למלוך אחרי שאול. יכול להיות שלפי דעתם של אנשים מסוימים יצאתי לא בסדר אך הכול היה מאינטרסים רגשיים.
המראיין: ובכל זאת לא סיפרת לו על היותך מלך?
דוד: שוב, לא יכולתי למרות הרגש שיש לי אליו בתור חבר לא רציתי להרוס לי את הסיכוי לחיות כי שאול כבר היה הורג אותי והיה הורס את החברות הטובה שיש לי עם יונתן
המראיין: מדוע בקינתך כתבת את צערך על שאול גם כן, אם בכוונתו הייתה לפגוע בך?
דוד: כתבתי את צערי גם על שאול מכיוון שלפני שהייתה כוונתו של שאול לפגוע בי הייתה בנינו חברות טובה ובגלל זה גם הייתי נושא הכלים שלו, ורציתי להיות מחובר יותר לעם ושתומכיו של שאול יוכלו להרגיש שלא איבדו הכול.
המראיין: איך הכרת את בת שבע?
דוד: עליתי על גג המלוכה וראיתי אותה מתקלחת ישר התאהבתי בה וידעתי שאני חייב להתחתן איתה, היא הייתה יפת תואר וכריזמטית מאוד, בחיים לא ראיתי אישה יפה כל כך ואמרתי שאני חייב להביא אותה לארמון שלי
המראיין: בוא ניגש ישר לעניין, אוריה החתי, היה בעלה של בת שבע ובמקרה שלחת אותו להילחם בקרב יש סיבה לזה ששלחת אותו לקרב? אולי בגלל שכל כך רצית את בת שבע שלא יכולת להתאפק?
דוד: אוריה החיתי איש צבא מצוין וחשבת שיוכל לתרום לנו במלחמה, אני לא ידעתי כל וכלל שאוריה נשוי לבת שבע, אני ראיתי אותה וישר התאהבתי בה ולא סיפרה לי שהייתה נשואה, לא שלא יכולתי להתאפק, אני יכול לדחות סיפוקים. אני לא ידעתי שאוריה החיתי ייפול בקרב שלחתי אותו כי חשבתי שיוכל לתרום לנו בכלל לא מכוונה רעה.
המראיין: תודה רבה כבוד דוד המלך.
דוד: שלום שלום.
