the old david times
ראיון עם המלך דוד
מראיין: בוקר טוב דוד, מה שלומך?
דוד: בוקר טוב ברוך, שלומי טוב.
מראיין: אז כמלך חזק שכבש הרבה שטחים והביא את ישראל למעצמה החזקה והעוצמתית שהיא כיום, איך זה להיות מלך ברגעים אלו?
דוד: די, די אני מסמיק. עכשיו ברצינות, להיות מלך בישראל זה לא דבר קל. צריך לדעת איך להנהיג בחוכמה ולחשוב על הבחירות הטובות ביותר בשביל העם שלי.
מראיין: אני מסכים, אבל האם תמיד חשבת רק על הבחירות הטובות ביותר בשביל העם?
דוד: כמעט תמיד, אני משתדל לחשוב על הבחירות הטובות ביותר לעם.
מראיין: אף פעם לא פעלת על פי אינטרס?
דוד: אה...
מראיין: אני לוקח לדוגמא את קינת דוד, הרי זה ידוע שאתה ושאול לא כול כך הסתדרתם בחייו.
אז מה הסיבה שהוספת את שמו לקינה המרגשת והעמוקה שכתבת לחברך הטוב?
דוד: אני החלטתי לתת לשאול את מקומו וכבודו בקינה. בכל זאת, הוא היה האבא של חברי הטוב.
מראיין: האם אתה בטוח, דוד, שהקינה לא נכתבה מאיזה שהוא אינטרס אישי?
דוד: כמו מה למשל?
מראיין: הרי היית זקוק לקולות של שאול בשביל להיות מלך, זאת לא סיבה מספיק טובה?
דוד: ברור שהייתי צריך את קולות שאול אבל כמו שכבר אמרתי, שאול היה האבא של חברי הטוב ביותר והיה מנהיג גדול ואהוד של עם ישראל שמת בגבורה בקרב.
מראיין: אז אני מבין שכן היית צריך את קולות שאול, ואיזה דרך יותר קלה מלהתחבב על אנשיו?
דוד: זה לא היה בדיוק ככה...
מראיין: הבנתי. עכשיו שאנחנו מדברים על אינטרסים אישיים, צץ סיפור מפיבושת. מפיבושת הוא בנו של יהונתן ונכדו של שאול, נכה ברגליו. החלטת לעזור לו כביכול כדי לדאוג לצאצאיו של חברך, יהונתן.
דוד: נכון מאוד, מפיבושת הוא איש נעים הליכות, איש שיחה לעניין ואמיץ, יצא לנו להתחבר.
מראיין: אז מכל סיפור מפיבושת, מה באמת גרם לך לעזור לו? הרי זה ידוע, אם מפיבושת לא היה נכה, הוא היה יכול להתחרות נגדך במלוכה ואפילו להחליף אותך כמלך, לא חשבת על זה בכלל?
דוד: בוא נהיה כנים ברוך, מפיבושת לא היווה איום משמעותי עלי, אך זאת בכלל לא הסיבה שעזרתי לו!
מראיין: דוד, האם גם הפעם אין לזה קשר להשגת נאמנותם של אנשי שאול?
דוד: מפיבושת הוא ילד נחמד וטוב כמו שכבר אמרתי, אני עוזר לו והוא כמו ילד בשבילי.
מראיין: בוא ניגש לנושא אחר דוד, יחסיך לבת שבע, איך נפגשתם?
דוד: אוי אוי זה סיפור טוב, מהרגע הראשון שראיתי את בת שבע מתקלחת על הגג התאהבתי. לא ראיתי יופי כזה בחיי והיא שבתה אותי בקסמה.
מראיין: זה החלק הוורוד של התמונה, אבל כפי שזכור לי כאשר התאהבת בבת שבע כפי שציינת, היא הייתה נשואה ובהריון מגבר אחר, בעלה. מה עשית בשביל להשיג אותה בחזרה?
דוד: אני חושב שהסיפור כבר די ידוע, אבל מה שעשיתי היה בסך הכול בגלל האהבה, ואהבתי לבת שבע היא אינסופית ולא יכולתי לשאת בעובדה שהיא תהיה עם גבר אחר.
מראיין: בתור מלך ואיש מאמין בעל קשר מיוחד עם אלוהים איך אתה מרגיש בלהתחשב בעובדה שהפרת את אחת הדברות מתוך עשרת הדברות?
דוד: אכן יש לי קשר מיוחד עם אלוהים ואני חושב שפעלתי רק מתוך אהבה ואלוהים יחפה על מעשי כי היה מניע מוצדק וטהור.
מראיין: אותי שכנעת, לצערי פה מסתיים הריאיון שלנו, היה לי העונג לארח אותך, דוד.
דוד: גם לי, תודה וצהריים טובים.
לסיום, בראיון עם דוד יצא לי להכיר צדדים חדשים בו, רגישים, אוהבים ודואגים.
למרות שלא לכול האמנתי כמובן, דוד התאפיין בהתחמקויותיו כשהגענו לנושאים רגישים ונושאים אשר עלולים לערער את מעמדו.
אני לא ממליץ על דוד כמלך וחושב שהעם צריך להדיח אותו.
דוד אומנם רגיש, אך הוא מלך אינטרסנטי שדואג קודם לעצמו ורק אחר כך לעם.
ניתן לראות זאת אפילו בסיפור התמים של מפיבושת שבו העזרה לנכה ובן של חבר טוב הפכה לאינטרס אישי בשביל לקדם את מעמדו ולהשיג עוד תומכים.
